פסק-דין בתיק ע"א 4949/03

המישנה לנשיא מ' חשין:

           בית-משפט באנגליה חייב את המערערת, בולוס גד בע"מ (בולוס גד או המערערת), לשלם למשיבה, Globe Master Management LTD (גלוב מאסטר או המשיבה), סכום כסף מסוים. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר דרורה פלפל) הכריז על אותו פסק-חוץ שניתן באנגליה להיותו פסק אכיף בישראל, ועל הכרזה זו נסוב הערעור שלפנינו.

עיקרי העובדות שלעניין

2.        גלוב מאסטר כרתה הסכם עם חברה הקרויה בולוס גד שירותי תיירות ומלונאות בע"מ (בולוס תיירות) - שאינה המערערת - ובו התחייבה גלוב מאסטר לספק כוח-אדם ושירותים לספינת טיולים שתפעיל בולוס תיירות. בולוס גד, המערערת, ערבה לחיוביה של בולוס תיירות על-פי ההסכם. בטרם החלה ספינת הטיולים בפעילות, ביטלה בולוס תיירות את ההסכם בטענה כי מצב הביטחון בישראל - פרוץ האינתיפאדה של שנת 2000 - הביא לסיכולו. גלוב מאסטר תבעה בבית-המשפט באנגליה את בולוס גד - המערערת - ובית-המשפט נענה לתביעה וחייב את בולוס גד לשלם לגלוב מאסטר סכום של כשבע-מאות-אלף דולר ארה"ב. בולוס גד ערערה על פסק-הדין אך ערעורה נדחה. ומשלא המשיכה בהליכים הפך פסק הדין חלוט.

3.        משנסתיימו ההליכים באנגליה, פנתה גלוב מאסטר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה להכריז על הפסק להיותו פסק אכיף בהתאם להוראות חוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958 (חוק האכיפה), ולאמנה שנכרתה בין ממשלת ישראל לבין ממשלת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד הצפונית, בדבר הדדיות בהכרתם ובאכיפתם של פסקי דין בעניינים אזרחיים (האמנה). בולוס גד התנגדה לבקשה בטוענה כי לא נתקיימו בפסק-החוץ התנאים שנקבעו בחוק האכיפה להכרזתו של הפסק פסק אכיף, ואולם בית-המשפט החליט כי נתקיימו-גם-נתקיימו התנאים להכרזתו של פסק החוץ אכיף וכך הכריז עליו.

4.        על פסק-דין זה הערעור שלפנינו. קראנו סיכומי טענות; הוספנו ושמענו טיעונים על-פה; ולאחר כל אלה ביקשנו את עו"ד טויסטר, בא כוחה של בולוס גד, כי יודיענו אם עומד הוא על הערעור או אם נכון הוא למוחקו. עו"ד טויסטר הודיענו כי עומד הוא על הערעור, ומשכך לא נותר לנו אלא להכריע בו.

הטענות שבערעור

5.        שלוש טענות עיקריות משמיעה בולוס גד בערעורה, ולסברתה כל אחת מאותן טענות ראוי לה שתביא לקבלתו של הערעור ולביטול פסק דינו של בית-המשפט המחוזי. הבה נבחן טענות אלו, אחת לאחת.

6.        טענה ראשונה היא, כי בית-המשפט המחוזי מנוע היה מהכריז על פסק החוץ  כפסק אכיף שכן תוכנו של הפסק סותר את תקנת הציבור בישראל; וכהוראת סעיף 3(3) לחוק האכיפה, בית-המשפט בישראל לא יאכוף פסקי-חוץ אלא אם "[]תוכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור". טעם הדבר: לא ניתן בו בפסק הדין ביטוי ראוי למצב הביטחון השורר במדינת ישראל ובמדינות השכנות ולסיכונים הבלתי צפויים מראש שנוסעי ספינת הטיולים עלולים היו להיחשף להם. בהחליטו אפוא כפי שהחליט פסק בית-המשפט באנגליה באורח "הנוגד את תקנת הציבור בישראל". בית-המשפט המחוזי דחה טענה זו בקובעו כך:

לא מצאתי כי דחיית טענת הסיכול בפסק הדין, וההנמקות שנלוו לדחייה זו, קוראות תיגר על ערכי היסוד המושרשים בישראל. אף אין בפסק הדין כדי לקומם את השקפת המוסר וחוש הצדק של החברה. יצוין שאף מגמת הדין הישראלי היא לדחות טענות סיכול בנסיבות הדומות לאלו שנתקיימו בענייננו.

7.        מסקנתו של בית-המשפט המחוזי מקובלת עלינו. הלכה פסוקה ומושרשת היא, כי רק לעיתים נדירות נדחה אכיפתו של פסק חוץ מטעמים של תקנת הציבור. אכן, אותה תקנת ציבור שהוראת סעיף 3(3) לחוק האכיפה מדברת בה, תקנת ציבור "חיצונית" היא (ordre public externe) - להבדילה מתקנת ציבור "פנימית" (ordre public interne) - ותקנת ציבור זו עניינה "בערכי-יסוד  של  מדינה  ושל  חברה,  במוסר, בצדק ובהגינות, ורק  אם  מתנגש  פסק-חוץ באחד מאלה כי אז נדחה אותו מפנינו ... []טענה על דבר היותו של  פסק-חוץ מוטעה או גורם אי-צדק לא יהיה די בה": ע"א 1137/93 אשכר נ' היימס, פ"ד מח(3) 641, 652. וכפי שהתבטאנו במקום אחר (בנושא של הסגרה), תקנת ציבור חיצונית עניינה הוא "בעקרונות-יסוד, בהשקפות-עומק ובאינטרסים נעלים של החברה והמדינה" (ע"פ 2521/03 סירקיס נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 337, 346). ראו עוד: ע"פ 3439/04 בזק (בוזגלו) נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם), בפיסקה 15 לפסק-הדין. נקרא כל אלה ונדע כי לא עלה בידה של בולוס גד להראות שפסק החוץ סותר את תקנת הציבור בישראל. בהכריעו כפי שהכריע לא פגם בית-המשפט האנגלי בהשקפה מהשקפותיה העקרוניות של המדינה, בעיקר מעיקרי המוסר המקובלים עלינו, בצדק, בהגינות או בערך מערכיה של מדינת ישראל.

8.        טענתה השנייה של בולוס גד עניינה שיחזורו של תיק בית-המשפט המחוזי בניגוד לתקנות בתי המשפט (סדרי דין לשיחזור תיקים ומסמכים), תשמ"ד-1984 (תקנות השיחזור). מסתבר כי לאחר שבעלי-הדין הגישו את סיכומיהם בבית-המשפט המחוזי, נעלם תיק בית-המשפט בלא להותיר אחריו עקבות. בנסיבות אלו, ובתיתו דעתו לבקשת דחיפות שהוגשה, הורה בית-המשפט לבא-כוחה של גלוב מאסטר לשחזר את התיק. כך שוחזר התיק, ועל יסוד שיחזור זה הכריע בית-המשפט בדין. אלא שתקנות השיחזור קובעות הליך מסודר לשיחזור תיק שאבד, ובית-המשפט לא הלך בדרך שכבשו התקנות. כך, למשל, ההליך על-פי התקנות מקנה מעמד לשני הצדדים בדיון, ואף קובע מועדים שונים - ארוכים למדי - להליך השיחזור כולו. בולוס גד למדה על השיחזור, לטענתה, רק מפסק דינו של בית-המשפט המחוזי, והפרת התקנות - קרא: שיחזור התיק בידי צד אחד בלבד ובהחשת המועדים - מחייבת, לטענתה, להביא לביטול הפסק. ודוק: בולוס גד אינה טוענת לפגמים שנפלו בתיק המשוחזר. אף אין היא מצביעה על חסר שנתגלה בו. טענותיה כולן נסבות הן אך על הליך השיחזור הפגום. 

9.        גם טענה זו נדחה מעלינו. נסכים עם המערערת: בית-המשפט המחוזי חייב היה להדריך עצמו על-פי תקנות השיחזור, ולמיצער היה עליו לשתף את שני הצדדים בהליך השיחזור. ואולם בדיעבד, משידענו כי אין בפי בולוס גד כל טענה על פגם מהותי - או על פגם כלשהו - שנפל בתיק המשוחזר, ממילא לא קופחה כל זכות מזכויותיה. תכליתו של הליך השיחזור היא להחזיר את מצב הדברים לקדמתו; להבטיח כי לפני בית-המשפט יתייצב במלוא קומתו תיק משוחזר זהה לתיק המקורי; להשיב עטרה ליושנה. עתה, ומשידענו כי כך הווה, וכי אין בפי צד מן הצדדים כל טענה מהותית שהיא בעניינו של התיק המשוחזר, שוב לא נמצא לנו הצדק לביטול פסק-הדין. דוקטרינת התוצאה היחסית (או הבטלות היחסית) תיכנס אל הזירה במלוא הדרה ותודיענו את ההחלטה הראויה. נזכור-נא, אל נשכח: כללי-הדיון נועדו לשרת את הליך השיפוט הראוי; לשרת את ההליך ולא להתגדל עליו. ומשנוכחנו לדעת כי לא נפגעו זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין - ולו כהוא-זה - שוב לא נתיר לכללי-הדיון לבטל הליך שאין זה ראוי כי יבוטל. גם הטענה הנסבה על השיחזור דינה אפוא דחייה.

10.      טענתה השלישית של בולוס גד היא, כי בטרם שומע פסק הדין בעניינה הוציא בית-המשפט המחוזי בחיפה, כסמכותו בהוראת סעיף 350(ב) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (חוק החברות), צו להקפאת ההליכים נגדה. בנסיבות אלו, כך טוענת בולוס גד, וכאמור באותה הוראת-חוק, לא ניתן היה להמשיך בהליך נגדה, וממילא לא ניתן היה גם לשמע את פסק הדין נושא הערעור. גם טענה זו לא נקבל. טעם הדבר: כהוראת סעיף 350(י) לחוק החברות, צו הקפאת ההליכים לא יהיה לו תוקף עד אם הומצא עותק ממנו לרשם החברות. ובלשון הסעיף: "צו שניתן לפי סעיף קטן (ב) לא יהיה לו תוקף לפני שהוגש לרשם [החברות] העתק מאושר שלו". אלא שבולוס גד לא הראתה - לא בבית-המשפט המחוזי ולא לפנינו - כי העתק מאושר של צו הקפאת ההליכים הומצא לרשם החברות בטרם שומע פסק הדין, ומכאן ידענו כי הצו לא היה כלל בתוקף ביום שימוע פסק הדין. משנמצא לנו אפוא כי לא נתקיימו התנאים המוקדמים לתוקפו של צו הקפאת ההליכים, תידחנה טענותיה של בולוס גד בהקשר זה. 

סוף דבר

11.      הערעור נדחה. בולוס גד תשלם לגלוב מאסטר שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ש"ח, ועליו הוצאות משפט כפי שיקבע הרשם.

                                                                                      המישנה לנשיא

השופט י' עדיאל:

           אני מסכים.